אמינות מכוני הערכה – האם הם באמת גורם בלתי תלוי?

היי, כאן ירדן שחר ואני אציג את עצמי שוב בקצרה - מאמנת בכירה MCIL, יועצת ארגונית ומנחת קבוצות.
הטור של היום עוסק בדילמה שמעסיקה אותי בימים אלה באופן מיוחד.

לא מזמן נתקלתי בכתבה שדיווחה על אחד ממכוני ההערכה הגדולים, ששינה את מסקנותיו באופן דרסטי אחרי ערעור של מי ששכרו את שירותיו.
כאחת שפוגשת במכוני מיון והערכה משני הצדדים – גם מצד המעסיק וגם מצד המועמד לתפקיד, מדובר בכתבה מסעירה במיוחד.
ההנחה הבסיסית שלנו היא שהמכונים הללו הם גורם מקצועי בלתי תלוי. הם בוחנים את המועמדים באופן מקצועי ואובייקטיבי בהתאם לדרישות התפקיד כפי שהתקבלו מהמעסיק. אין להם אג'נדה ואין אינטרס.
והנה, הלקוח חזר למכון האבחון, ערער על התוצאות ולמעשה אמר בפועל: "אני לא רוצה את המועמד, בדקו שוב ופסלו אותו", או להיפך: "אני רוצה את המועמד הזה, מצאו דרך שיעבור".

הדבר מציב שאלות משמעותיות בנוגע לאמינות של מכוני המחקר.
מחד, הם כלי חשוב ומשמעותי בתהליך המיון, פיתחו שיטות וכלים שנעשה בהם שימוש נרחב ומהווים עוגן משמעותי בעולם משאבי האנוש.
מאידך, האם הם באמת חסרי פניות, מקצועיים ואובייקטיביים? או שמא ניתן להשפיע על התוצאות בהתאם ל"רוח המפקד" ונטיית הלקוח?
כיצד יפעל ציבור המתמודדים לתפקיד המתבקשים לעבור דרך מכוני ההערכה כחלק מתהליך המיון? האם נראה התמרמרות? התקוממות?
איך כל זה משפיע על התוקף והמשמעות בפועל של מבחני המיון?
מה דעתכן?
 
שלכן,
ירדן שחר
 

אומרים עלינו

הסדנה עם ירדן הייתה מדהימה. הרגשתי שאנחנו כמנחים פעילים בקווים מקבלים כלים חשובים ויצירתיים הדרושים לעבודה שלנו עם אנשים .כמו כן ברמה האישית הסדנה תרמה ערכים מוספים: היא גילתה לי איזה סוג של אדם אני, מה מניע אותי או את האחר . כיצד אני חושבת,פותרת בעיה / מכשול / חסם.