פוליטיקה ארגונית – מקורות כח בארגון

מושג הכוח בהתנהגות ארגונית

כוח הוא היכולת לגרום לביצוע משימות.

ברוח זו הציע רוברט דהאל (1957), איש מדעי המדינה הגדרה מפורסמת לכוח:
ל-א' יש כוח על ב' אם הוא מצליח להפעילו, גם אם אין ב' מעוניין בכל מלכתחילה.

לכוח יצא "שם רע" בציבור ואולם כוח הוא אחד המשאבים החשובים להגשמת מטרות הארגון ולא רק לשירות אינטרסים אגואיסטים של יחידות בתוכו.

בזירה הארגונית שילובים שלמשאבים שונים לכלל ייצור מוצר או שירות אינו נעשה מעצמו אלא מונע ע"י הפעלת כוח מסוגים שונים, למשל, קבלת החלטות. מישהו בארגון מחליט ואחרים פועלים למימוש ההחלטה.

לכוח תכונות ודפוסים ייחודיים המבדילים אותו ממשאבים אחרים כגון:כסף, חומרי גלם וכ"א:

• אינו ערך קבוע
• אינו בר מדידה מדויקת
• נצבר באיטיות.
• מתכלה במהירות.

מקורות הכוח בארגון

פרנץ' ורייבן 1959 (French&Raven)
חמישה מקורות עיקריים לכוח בארגון:

• כוח כפייה – כוח המבוסס על פחד. מדובר באוכלוסייה חלשה יותר שאפשר להפעילך עליה כוח. מאפשר לבעל הכוח להכריח את הזולת לעשות מה שלא היה עושה לולא הכריחוהו.
• כוח לגיטימי – כוח הנובע מהסמכות הפורמאלית והחוקית המוענקת לנושא התפקיד בארגון.
• כוח מומחי – אנשים וקבוצות בארגון שיש להם שליטה על ידע וטכנולוגיה החיוניים לארגון.
• כוח תגמול – היכולת להפעיל את הזולת באמצעות שכר ותגמולים אחרים המביאים לו תועלת.
• כוח מופתי – כוח הנשען על מופת אישי של בעל הכוח.מקורה בהזדהות עם בעל הכוח בשל היותו מודל לחיקוי ובמסירות אליו.

הכפייה והתגמול – נשענים על כוח מיידי אם כגורם מרתיע ואם גורם מדרבן.

ממחקרים על הקשר בין מורות הכוח, היענות ורמת ביצוע, עולה, כי העובדים נענים בעיקר לכוח מומחי ולכוח לגיטימי (סמכות) ואולם הם מיטיבים לבצע את משימותיהם ולהיות מרוצים מעבודתם בעיקר מול כוח מומחי וכוח מופתי.

סמכות לגיטימית, מומחיות ומופת אישי הם מקורות כלליים, המעניקים לבעלי הכוח "אשראי" בטווח רחב יותר של מצבים וזמן.

יש המוסיפים עוד שני מקורות כוח לארגון:

• כוח אידיאולוגי – היכולת לפעול ולהפעיל אחרים בשם אידיאולוגיה ארגונית או חברתית, המקובלת על חברי הארגון.
• כוח ביורוקרטי – היכולת לצבור כוח ולהפעיל כוח, שמקורו במיקומו במערכת הבירוקרטית של הארגון ובשליטה ברזיה המקצועיים והתקנוניים.